מאמצע שנות השבעים של המאה שעברה התנהל בירושלים אחד המאבקים הציבוריים הקשים והארוכים ביותר שידעה העיר במאה ה־20. המאבק היה נגד התכנית לפיתוח מתחם ממילא של האדריכלים משה ספדיה וז'ילבר וייל, שהתבססה כולה על מערכת כבישים תת־קרקעית והמליצה להרוס את כל הבניינים ההיסטוריים בשכונת ממילא (פרט למנזר סן ונסן דה־פול).
"הקרב על ממילא היה אחד המאבקים התכנוניים הקשים והמאלפים בתולדות העיר. בעזרתו של האדריכל דוד קרויאנקר, ממובילי אסכולת השימור בעיר, פרסם בנבנשתי תכנית אלטרנטיבית, המבוססת על שימור מבני השכונה ומערכת דרכים צנועה יותר... במשך עשר שנים לא נבנתה ממילא, בעיקר בגלל התעקשותו של קולק על תוכנית ספדי. השנה הוחל בביצוע הפרויקט, שבעיקרו מבוסס על הצעתם של קרויאנקר ובנבנשתי."
הדר חורש, כל העיר, 6 בדצמבר 1985